מילה שחוזרת על עצמה מהרגע שנכנסים להריון, לידה והתינוק- היא אינדיווידואלי. כל דבר הוא אינדיווידואלי.
ההריון זה משתנה מאחת לאחת וזה מאד אינדיווידואלי. לידה היא אינדיווידואלית וכמובן שכל תינוק ותינוקת ההתפתחות שלהם היא אינדיוודואלית.
אינדיווידואלי או לא, גנים או מזל, גורל או קארמה- זה לא משנה, מה שיוצא אני מרוצה. כי לרוב אין לנו שליטה על הדברים וזה מה יש.
למרות זה וכל זה, מידי פעם אנחנו האימהות, האבות, הסבים והסבתות נחטא ונערוך השוואה או תחרות. להצדיק את העובדה שהיונקת שלי היא יותר טובה.
בהתחלה כשהם עוד עוברים קטנים, אז התחרות לא מתחילה או נמדדת, אבל יש את עיניין החיוך הראשון. הוא לא נחשב כי הוא לא רצוני, הוא לא כתגובה. אבל שלי חייכה קודם, לפני כולם.
היא המציאה את החיוך. אף תינוק עובר בעולם לא ידע לחייך בגיל יומיים שהיא חייכה ואפילו תיעדתי את זה באינסטוש.
אבל זה לא תגובה. זה לא נחשב.
עוברות לשלב הבא, היא שוכבת על הבטן מספיק? האם חגורת הכתפיים שלה מפותחת?
היא לא אוהבת לשכב על הבטן? היא לא אוהבת לישון על הבטן? שלי כן, זה מאד חשוב.
זה רק אומר שהיא לא תזחל מהר.
אני לוקחת את היונקת לשיחת תיאום ציפיות, מסבירה לה שיש לוח זמנים התפתחותי ואין אפשרות לחריגה בזמנים. הכל קריטי קריטי ברמת הקריטי ואף אחד לא מוכן לדחות את השלבים, במיוחד כשאת זילברמן קנטור ויש לך גנים וואו, את תינוק ויראלי ואת חייבת לעשות הכל בזמן. מובן?
היא תפסה את המוצץ ושלפה אותו מהפה, זרקה אותו לכיווני וחייכה אליי חיוך שובב. במילים אחרות "וואלק אמא, אני אעשה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. כיף?!"
כיף.
למרות המרד היא החזיקה בקבוק לבד כבר בגיל 4 חודשים, עקפה את כל המתקדמים. רק בתחום האוכל. כצפוי.
התחרות לא נגמרת. עדיין לא. היא מתגלגלת מקצועית אבל ללא שיניים. אפילו שן אחת לא. חצי שן. שום דבר. אבל לשתות ברד מקש, היא יודעת.
הולכים לחנות תינוקות והיא כמו סלב חיתולים, מפזרת חיוכים לכל מי שמציץ לעגלה, במטרה לכבוש והיא כובשת. אנחנו מבררים על מוצר והמוכרת מסתכלת על היונקת ושואלת "היא יושבת לבד?" ואנחנו עונים באדישות (כי כבר חודש, כמעט כל יום שואלים אותנו אם היא יושבת כבר לבד) "לא. היא יושבת רק עם תמיכה" ויודעים שהיונקת יודעת יופי יופי לשבת, אבל להתיישב לבד פחות בא לה.
המוכרת מעקמת את פרצופה, שגם ככה הגיע עקום מהבית, אומרת לנו שהמוצר לא מתאים לה, ושהילדים שלה ישבו כבר בגילה המופלג.
ביקשתי יפה מהיונקת, שתעשה מה שהיא יכולה לעשות בנושא, להתקדם הלאה, אני יודעת שבאפליקציוש של כלליתוש כתוב שיש לנו עוד חודשיים לנושא, אבל אני לא יכולה לישון טוב עם הפרצוף העקום של המוכרת, אומר לי ששלה יותר טוב.
היונקת עונה לי "אההה בהההה אה. אה. אהההההה" מקמצת אגרופים ובועטת ברגליה, במילים אחרות "רדי ממני, אני אשב כשארצה לשבת". טוב. רק תשבי ואם אפשר גם למחוא כפיים, לתת נשיקה ולהגיד אבא לאבא ולא לכל העולם. טוב?
א' אומר לי שאניח לנושא, שהיונקת מדהימה בזכות עצמה, שום תרגיל ושום תחרות. מה אני בכלל מתייחסת לכל מי שיש לו משהו שלילי להגיד עליה. אין בה דבר אחד שלילי.
היונקת מחייכת חיוך זילברמני מרושע, למרות שהיא נראת 100% קנטור
ואני יודעת ששלי יותר טובה מכולם.
Comentários