שנה לא עשית משהו עם עצמך

"בזבזת שנה מהחיים, לא עשית כלום כל השנה הזו" היא הטיחה בי את הביקורת שלה, שאותה אני לא מוכנה לקבל.

באמת זאת הייתה שנה מורכבת, סופר מורכבת. את שנת 2020 התחלתי באבטלה, בטוחה שאני מקבלת חודשיים של מנוחה ואז מתחילה עבודה תיק תק, כזו שעונה על החלומות, שמאתגרת, עם השכר שאני רוצה.

החיים כמו החיים עצמם, לא תמיד רוקדים לפי החליל שלי, מפתיעים ומביאים הזמנות לא צפויות, כמו קורונה, היא לא הייתה אמורה להשפיע.

המשכתי לשלוח קורות חיים, הלכתי לראיונות וזומנתי לראיונות בזום, עליתי לגמר אפילו בכמה וכמה מקומות ופשוט לא זכיתי, הגעתי למקום שני.

אני שירן זילברמן קנטור, מי יכול עליי ואיפה יש עוד אחת כמוני או יותר טובה ממני? מסתבר שיש. יש התאמות יותר טובות.

בדרך לעוד ראיון עבודה מוצלח

בסוף דצמבר עשיתי רשימה כמו כל בת אדם מושפעת מהפייסבוק, מה השגתי ב-2019 ומה אני רוצה להשיג ב-2020, אחד מהדברים היה להוציא רישיון נהיגה בגיל 33, מה שהתברר כמשהו לא פשוט בכלל, אני לא מוותרת, גם אם אצטרך לעבור 20 טסטים.

עוד אלמנט של שנת 2020, כואב לה לפרגן לי ב-כן קטן, לפחות לעבור טסט אחד! להגיד לך תודה שעברתי תאוריה ראשונה? בחיי 2020 שאת בלתי.

היללתי את 2019 איך שהייתה טובה אליי, באמת הייתה טובה. חיכיתי וציפיתי לך 2020, בטוחה שתביאי איתך את הדברים הכי טובים בחיים, התחלות חדשות, שאתקדם ואמשיך להתפתח, כאילו מחר אני הולכת עם החבר'ה שלי לסופרלנד ויהיה צחוקים בלאגן. וואלה לא.

"יכלת ללמוד משהו, איזו תוכנת גרפיקה ולהיות גרפיקאית! או מורה! ובסוף גם היית מנהלת בית ספר טובה", היא לא מפסיקה, בטוחה שהיא צודקת ושאני דגרתי שנה, חיממתי את הקן ואכלתי חינם. איך אכלתי חינם? דאגתי לבית, משפחה, לדאוג לילדים בסגר, שלא ימס להם המוח וגם לי קצת לא, לשמור על המשקל, לקיים סדר יום, אורח חיים בריא ולעבוד בלמצוא עבודה.

היו רגעים שתהיתי, האם אין לי ייעוד בעולם הזה, שלא אצליח בחיים ובסוף אצטרך להתפשר על משרה שאיני רוצה בה. ההחלטה הכי קשה שלי בשנה הזו, היא לא לוותר. לא להתפשר.

לא להתפשר על משרה ממוצעת (עבורי כן?), בה אהיה "מרמרה", לא להתפשר על שכר רק בגלל שאני אישה ושאני רוצה לראות את הילדים שלי מידי פעם ולא רק לקלח ולהרדים.

לא להתפשר על החלומות, השאיפות והתקוות שלי, הרצון שלי להצליח ולאתגר את עצמי ולהשפיע על אנשים, כאלו שמעבר למעגל המצומצם שלי.

כבר מהיותי אישה, אני נכנסת למשבצת, להתפשר על משרה, כי אני צריכה להוציא ילדים ממסגרות, להתפשר על שכר, כי אני צריכה להוציא ילדים ממסגרות, להתפשר – כי אני אישה.

לא מסכימות איתי? בואו לא נילך רחוק עד אליי, תסתכלו רגע על הקרקס הפוליטי לקראת הבחירות, כל מי שיש לו פין פותח מפלגה ועומד בראשה, איפה הן הנשים המנהיגות? איפה אחת, שתקום ותזרח ותוביל אותנו? הן צריכות להוציא ילדים מהמסגרות.

הצלחתי כבר פעמיים, כן, פעמיים למצוא משרה טובה, שעונה על הדרישות ועושה לי טוב, שעשיתי בה חיל כמו שרק אני יודעת, אז קצת קורונה ומשבר כלכלי, לא יעצרו אותי פה, כן?

אולי 2020 לא הייתה השנה שלי, היו לי הצלחות, היא לא ביזבוז, היא שנה של למידה, של הוקרה והערכה, גיליתי את המשפחה ואת הילדים שלי, הכוחות שטמונים בי, היה לי רגע לקחת נשימה ולחשב מסלול מחדש, לצבור אנרגיות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, שתבוא בטוב, כן?

אולי לא התחלתי עבודה, אך בחרתי בעצמי, לא לוותר ולא להתפשר, להעריך ואני יודעת עוד רגע ממש מעבר לפינה- זה יקרה.

בנתיים אני מחכה כבר לחזור לחיים של לפני, החיים שבהם אני מוצאת עבודה תוך שבועיים.

זה שמחזק, מרים לי ונותן לעוף