תגדלו גברים, אל תגדלו נסיכים.

"אתה גבר! גבר שבגברים! וגבר לא מרביץ, הידיים שלנו בשביל לחבק, ליצור, לשחק, ללטף", אני שומעת את א' מדבר עם לביקו מהחדר, אחרי שהוא חבט בתותלאנחהמון כי היא באה לו מקולקל, סתם ככה.

לביקו משיב לו "כן אני גבר!".

זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את א' מסביר ללביקו מה תפקידו של גבר או מגדיר לו התנהגויות גבריות, האמת התמלאתי בגאווה, זאת הברקה בעיני, שימוש במילה שהיא נתפסת ונצמדת בימים האלו ללא מעט דברים שליליים ו-א' שלי מצליח להחזיר למילה הזאתי דברים חיוביים, הקשר חיובי. הוא מסביר לו דרך המילה הזו על בגרות, על סבלנות, הכלה, לאו דווקא במקום סטריאוטיפי ומגדיר, אלא ממקום של שימוש חיובי בכוח שטמון בו.

לביקו הוא הנסיך של הבית, ילד חייכן, חבקן, נקרא לא פעם בכינוי "מאהב לטיני" ולא סתם, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא נותן לי חיבוק ומפנק בליטוף ואני ישר פולטת כמו אמא ממוצעת מחולון "חיים שלי".

אנחנו רוצים להעניק הכל לילדים שלנו, את כל מבוקשם, יש לא מעט מועדים וחגים, סתם פיות שיניים, ימי הולדת ושלל אירועים שנותנים לנו תירוץ לתת להם איזו מתנה שווה, זה עוד לפני פינוקים של סבא וסבתא.

לצד זה חשוב לי לשמור על גבולות וחינוך, שלא יהיו ילדים מפונקים שבטוחים שהשמש זורחת להם מהאיבר שיושבים עליו. כי וואלה צריך לעבוד בשביל להשיג דברים, לא תמיד נצליח אבל שווה לנסות.

לביקו בטנטרום של העולמות, התקשרו מהרווחה בדימונה, כי שמעו את הצעקות שלו, כן הכל בסדר, פשוט חתכתי לו את השניצל ולא ידעתי שרצה לאכול אותו בידיים, שלם, כמו הומלס ללא סכו"ם. "אני מתנצלת הוד מעלתך, לא התכוונתי". תותלאנחהמון מנצלת הזדמנות ואומרת "לביא, ככה נסיכים לא מתנהגים, תראה איך אני אוכלת" מדגמנת נימוסי שולחן שלא היו מביישים שום שחקן בהכתר, "ככה, כמו נסיכה. לאכול בידיים זה ממש לא מלכותי".

לביקו מתעשת ומבין שהוא צריך לנצל את החמידות שלו, הוא מנגב את הדמעות, מחזיר את הצרחות לגרון, לוקח מזלג ואוכל את השניצל החתוך "נכון שאני נסיך אמא?" אומר לביקו בטון רגוע וחמוד, כאילו מעולם לא התחרשתי מצרחות, "כל הכבוד שבחרת לאכול את השניצל עם המזלג, אני גאה בך".

"אבל נכון שאני נסיך עכשיו?" הוא מתעקש, חלילה שיגנבו ממנו את תואר האצולה, "לביקו, נסיך זה לא רק שמתנהגים יפה, בבית המלוכה היו מוציאים אותך מהארמון אם היית צועק ובוכה כמו שעשית לפני רגע, יש לך פה בשביל לאכול, לנשק ולדבר! אם משהו מפריע לך, תדבר, אני שומעת".

לביקו מבטיח שהוא ידבר בפעם הבאה, ברור לכולנו שזה לא היה הטנטרום האחרון בחייו, אבל ככל שאנחנו קודחים לו, יש יותר ויותר שיפור.

ובמקרה אחר, כעסתי על לביקו והוא יודע שהוא מאהב לטיני שעשוי ממרשמלו, מנסה לנשק ולחבק, בשביל לפייס ולקבל מילים חמות, אני מודה שבעבר נכנעתי, בואו, מי יכולה לעמוד בפני פנים כאלה וקול קטן וחמוד עם נשיקה של אהבה? קשה מאד וקיבלתי על הראס ממנחת הורים, היא אמרה לי "האם את מוכנה שמישהו אחר ינשק אותך כשאת לא רוצה?" בום.

הפעם לא ויתרתי והצבתי גבול, אמרתי לו שאני לא רוצה שינשק אותי, עכשיו אני כועסת. צריך לשאול ורק אם מסכימים אז מותר.

אנחנו בוחרים לגדל גבר במלוא המובן החיובי של המילה. גבר שמכבד כל גבר ואישה, גבר מכיל, אוהב, עוזר ומשתף, שמשתמש בכוח שלו לטובה ולא לרעה, זה מה שהופך אותו לגבר עוצמתי ומדהים.

יש מספיק נסיכים בעולם, שקיבלו ומקבלים כל מה שהם רוצים, גם אם זה אומר לרמוס נשמות טהורות או חיים אחרים בדרך.

להיות גבר היום צריך להיות מדהים, עם יכולת לשנות ולהשפיע, לעשות טוב בעולם ולא מושג שצריך להרגיש בו בושה או פחד. תגדלו גברים, לא נסיכים.