להביא ילדים לעולם, זאת בחירה. בואו נודה בזה.
בכל רגע נתון יכולנו להגיד "וואלה לא בא לי" וביוש לסגור פינה, לטוב ולרע. אבל זאת בחירה.
אני בחרתי, פעמיים להביא ילדים.
לרוב אני רוצה שיהיה לילדי הכי מהמם בעולם, שיהיו מה שהם רוצים להיות ויתמכו בנו כלכלית כשיהיו גדולים וידאגו לנו, אבל כרגע המחשבה שהכי מובילה אותי ואת המעשים שלי כאמא, זה להימנע מלשלם לפסיכולוג לפני שהם משתחררים מהצבא, כי אז זה עליי ולהימנע מלשלם 350 שקל למפגש, טיפול ריגשי.
מה זה אומר? להיות אם השנה, מכילה, מקשיבה, מעצימה, מציבה גבולות, מעודדת מוטוריקה עדינה וגסה, גירויים מחשבתיים, מקריאה סיפורים, מאכילה ומבשלת, לעוט כשיש כוס עם שתיה חמה בסביבת הילדים (זוכרים טיפול רגשי? כוויה דורשת טיפול רגשי), זמן איכות, מקלחת, מלבישה בשמלות טול ומסתובבות, חדי קרן, מיכל ינאי ונועה קירל.
הרי ברור שהם ילכו לפסיכולוג, אבל לפחות שזה לא יהיה על חשבוני ובמשמרת שלי.
כחלק מהמאמצים שלי, החלטתי לרשום את תותלאנחהמון לחוג התעמלות קרקע, כי לחוג מחול יצרתי המדריכה המהממת, אמרה שתותלאנחהמון, לא נחה המון ואני אצטט: "אני אומרת את זה באהבה, היא לא מוכנה עדיין". הכל טוב, הכסף שלנו טוב גם במקום אחר.
בזמן שתותלאנחהמון בחוג מקפצת לה, מתגלגלת, משפגטת, אני סוגרת פינה של זמן איכות עם פרעה, הידוע כחיתול חבלה. הוא מקסים את כל הסובבים אותו ומרים את המתנ"ס עם צעקותיו כשהוא חושק במזון. הוא תמיד חושק במזון.
אני כאמא אחראית, משקיענית, חרוצה, חכמה ומושלמת, הכנתי מראש כריך עם חומוס ושתי קלמנטינות. קילפתי לו את הקלמנטינה בתקווה שיהיה שקט ושלווה לרבע שעה הקרובה ואני אוכל לעבור על הפיד, לראות מה ניש אבל אז פתאום בלי שום אזהרה הגיחה ילדה קטנה "אני רוצה גם".
הדילמה קשה, אם אני נותנת לה יכול להיות שלא תהיה דרך חזרה והיא תאכל את כל הקלמנטינה ואז ביי זמן שקט ושלווה. מצד שני להיות האישה הרעה שאומרת לה לא לקלמנטינה? נו טוב ניתן לה פלח אחד! אני מפרידה לה פלח והיא עונה לי "לא לא אני רוצה את הכל", אני מגייסת את המחנכת שבי ועונה לה בסבלנות שהקלמנטינה לתינוק פה שהולך והוא רוצה לאכול, אני מוכנה לכבד בפלח. היא לוקחת פלח ואחרי שלוש דקות חוזרת, עוד פלח ועוד פלח, נותר פלח אחרון, פרעה בא לעברי לקבל את מה ששלו והילדה רצה משום מקום וחוטפת את הפלח, פרעה קולט מה קרה והוא פוצח בבכי. האמא של הילדה מועילה בטובה להרים את הראש מהפלאפון ולהגיד לילדה להניח לי.
כאמור אני אמא משקיענית, חכמה, צופה דרמות, קילפתי את הקלמנטינה השנייה בזריזות והצעתי לו שני פלחים. שקט ושלווה זה כאן. אך שוב פתאום נגשת הילדה, החלטתי להיות חלאה ולהגיד לה נשמה, פה זה לא כספומט של קלמנטינות, ביי.
היא מתחילה לשאול שאלות על העגלה של הלביא ונוגעת בה, אני מעירה לה בעדינות אבל לא הבנתי, ממתי אני עושה בייביסיטר בחינם לאמהות אחרות? יאללה נשמה תרימי את הראש מהטלפון וקחי את הילדה שלך, שאת ילדת ואת מנסה לחנך ושמעי עד כה העבודה שלך לא משהו ושחררי את ראבו. מה ניש?
האמא הבחינה בחוסר סבלנות שלי, כי הילדה חצתה גבולות והואילה בטובה לקרוא אליה חזרה.
אני פונה אליכן אמהות, כולנו רוצות בזמן החוג ללרלר עם חברים, לעבור על הפיד ולראות סרטון קורע ביוטיוב, כולנו. אז קחו אחריות על שאריות אהבה שלכם או טעויות משמחות ופשוט שחררו את ראבו וגם ראבו לא רשת מחסני מזון או משרד החינוך והדרכת הורים בחינם.
Comments